טיפול ב-CBD בבעיות מפרקים בכלבים

דלקת מפרקים על סוגיה השונים, נחשבת למחלה האורטופדית הנפוצה ביותר בכלבים בוגרים. בדומה להיווצרותה אצל בני אדם, דלקת המפרקים נוצרת בעקבות תהליכי שחיקה וניוון, ששכיחותם באופן טבעי עולה עם הזדקנותו של בעל החיים. מחקרים שנערכו הצליחו לבודד מספר סיבות עיקריות למצב – חלקן גנטיות וחלקן – סביבתיות.

מהי דלקת מפרקים וכיצד היא נוצרת?

מפרקים בנויים לרוב משתי עצמות המכוסות ומוגנות ע”י הסחוס החלק. בנוסף, באזור המפרקים ישנן הרצועות, המניסקוסים, הקרום הסינובי (קרום סינוביאלי) (Synovial Membrane, Synovium) שמייצרת את נוזל הסיכוך (המכונה נוזל סינוביאלי) וקפסולה / קופסית שסוגרת ואוטמת את כל המפרק.

בסחוס שבמפרק, לכשעצמו, אין עצבוב ולכן כשהסחוסים מתחככים אחד כנגד השני, הם מחליקים אחד על השני ובמצב הבריא שלהם – לא תיווצר תחושת כאב. כאשרבחלוף השנים, הרצועות מתחילות להיקרע והסחוסים במפרק מתנוונים ונשחקים נוצר מצב של אי-יציבות במפרק – מצב בו הסחוס החלק שבמצב הבריא משמש כ”כרית” או כ”בולם הזעזועים”, מתבלה ונשחק, והעצמות (שבניגוד לסחוסים, הן עשירות בעצבים) מתגלות. בשלב הזה יופיעו הכאבים, שלאחריהם, תגיע גם הצליעה. התקדמות המחלה תציף סימני ניוון אחרים שיכולים להתבטא בשינויים קליניים שונים כדוגמת הירידה בטווחי התנועה (Range Of Motion), שינויים בריצה ובישיבה, השמנה (בשל הירידה בפעילות), העברת המשקל מהגף הפגועה לגף פגועה פחות, ירידה במסת השרירים ושינויים אחרים נוספים, שאותם יאבחן הרופא (או, במקרה שלנו – הווטרינר) באמצעות צילומי רנטגן.

גורמי דלקת מפרקים ניוונית אצל כלבים

הגנטיקה – ככלל, ניתן לומר, כי נמצא מתאם גבוה בין גזעי הכלבים הגדולים והענקים לבין הנטייה הגנטית למחלות ניוון המפרקים. אולם, יחד עם זאת, מצבים כגון זה אינם נדירים בכלבים הבינוניים והקטנים, ולעיתים, ניתן לפגוש בהם גם אצל החתולים. סוג המחלה המוכר והנפוץ ביותר בכלבים הוא הדיספלזיה של מפרקי הירך (Canine Hip Dysplasia או היפ-דיספלזיה), שכיום, מזוהה מאד עם כלבי הרועה הגרמני מקווי הדם השונים. בהיפ-דיספלזיה הרכיב הגנטי נחשב לדומיננטי ביותר, אולם נקצר ונאמר כי, בנוסף לו, ישנם קריטריונים נוספים שמשפיעים על הופעת המחלה ועל התפתחותה.

גורמים סביבתיים – תחת קטגוריה זו מרוכזים קריטריונים שונים בסביבות הכלב, ה”תורמים” ו”מסייעים” לגורמים הגנטיים להפוך את ה”סיכון” התיאורטי ל”מחלה” בפועל:

השמנת-יתר – השמנת-יתר של בעל חיים נחשבת לגורם הישיר לעומס הרב הנוצר על המפרקים ולשחיקתם המוגברת. וכאן, נוצר מעגל קסמים כואב – הכלב משמין בשל תזונה עשירה מידי או בשל חוסר פעילות) – המפרקים נשחקים והתנועה הופכת לקשה עליו – הכלב יוריד את רמת הפעילות שלו ויעלה עוד במשקל – וחוזר חלילה.

תזונה – את בעיית התזונה העשירה מידי הזכרנו קודם, אבל גם תזונה דלה מידי עלולה לגרום לחסרים תזונתיים התורמים להתפתחותה של המחלה ולהתקדמותה.

פעילות – גם כאן, קיימת דילמה, שכן, לצד הפעילות הגופנית הדלה מידי (הגוררת עימה השמנה), פעילות גופנית מאסיבית מידי עלולה לגרום לשחיקת המפרקים, הגידים, הרצועות והסחוסים באופן מוגבר.

טראומות ופגיעות ישירות במפרקים או במרכיביהם השונים – כל פגיעה באחד מרכיבי המפרק עלולה לערער את יציבותו ואת האיזון שלו, וכתוצאה מכך, גם לגרום לשינויים ניווניים בו.

מחלות שונות שמקורן חיידקי, ויראלי או טפילי – מחלות שונות עלולות לפגוע בבריאותם של סחוסים ולהאיץ את התהליכים הניווניים המתרחשים בהם.

אבחון דלקת מפרקים ניוונית אצל כלבים

תהליך אבחון המחלה כולל שני שלבים עיקריים:

בדיקה גופנית מקיפה – המורכבת מבדיקה אורטופדית ומבדיקה נוירולוגית. במהלך בדיקה יתבקש הכלב ללכת, לשבת ולרוץ, ולאחר מכן, תבוצע סדרת הבדיקות האורטופדיות והעצביות שמטרתן לאבחן את מקור הבעיה ולקבוע האם היא אורטופדית או שמקורה הוא עצבי.
לאחר שנבחנו האופציות ואותרה בעיה שמקורה אורטופדי, ינסה הווטרינר לאתר את המפרק/ים הפגוע/ים ולאמוד את דרגת הפגיעה הניוונית בהם.

צילומי הרנטגן – לאחר שאותרו המפרק/ים הבעייתיים יבוצעו צילומי רנטגן שמטרתם היא קביעת דרגת השינויים שחלו במפרק/ים, כמו גם את דרגת התקדמות הדלקת. צילומי הרנטגן משמשים ככלי חשוב והכרחי ביותר באבחון המפרקים הפגועים, מכיוון שהם נותנים לווטרינר תמונה מדויקת יותר של מצב הכלב ומאפשרים לו להמליץ על אופן הטיפול המתאים לחומרת הבעיה.

אופני הטיפול השונים בדלקת מפרקים אצל כלבים

דלקת מפרקים אצל כלבים מוגדרת על ידי הווטרינרים כמחלה “מתסכלת” לבעלי הכלב, משום, שמצד אחד, היא אינה גורמת למוות של הכלב, אולם, מצד שני, סיכויי ההחלמה ממנה נחשבים לפחותים. לכן, בניגוד למחלות אחרות, כאן, מתמקדים הווטרינרים לא בהחלמה, אלא בהשגת איכות החיים הנאותה לכלב (וכתוצאה מכך, גם לאנשים החיים עימו).

אפשרויות הטיפול הקיימות כיום:

פרוצדורה כירורגית – חלק מבעיות המפרקים השונות ניתנות לפיתרון באמצעות ניתוח שפותר את נושא חוסר יציבותו של המפרק. דוגמאות לכך – קרעים ברצועה צולבת שבברך, פריקה של פיקה הברך, היפ-דיספלזיה (בדרגות השונות) וכן הלאה.

נטילת נוגדי דלקות שאינם סטרואידים (NSAID’S) – תרופות וטרינריות שונות כדוגמת Rymadyl, Ethodalac, Metacam שייכות לקבוצת התרופות משככות כאבים ונוגדות דלקת גם יחד. אולם, על אף השפעתן הטובה לזמן קצר, בשימוש ארוך, הן עלולות לגרום לתופעות לוואי שונות ובלתי הפיכות.

תוספי מזון – לרוב, תוספי מזון נחשבים כדרך למניעה, אולם, בשנים האחרונות, מחקרים הוכיחו את יעילותם של תוספי מזון כדוגמת גלוקוזאמין וכונדרואיטין בהאטתם של תהליכים ניווניים במפרקים ובהקלה על הכאבים.

סטרואידים – אף לטיפול בסטרואידים מיוחסת הצלחה בפעילות האנטי דלקתית הנרחבת, אולם, מצד שני, בשימוש ארוך טווח, הם עלולים לגרום לנזקים חמורים ובלתי הפיכים בכלל מערכות גוף השונות של הכלב. ולכן, הם נשמרים ומשמשים כקו הטיפול האחרון, לאחר שנבחנו האופציות האחרות והאפקטיביות שלהן התגלתה כמוגבלת.

טיפולים טבעיים – בשנים האחרונות ישנה עליה בחיפושים אחר טיפולים טבעיים משלימים. מושגים כגון רפואה משלימה לחיות, רפואה משולבת, רפואה הוליסטית נקשרים כעת גם לחיות ולא רק אלינו בני האדם. גישות שונות ומגוונות שיכולות להקל ולהביא לאיכות חיים משופרת לחיית המחמד שלנו.  שחקן נוסף שנכנס לתמונה בשנים האחרונות, הוא ה-CBD. הוא רכש את מקומו כטיפול אופציונאלי במקרי דלקת מפרקים ניוונית בכלבים, מצד אחד, בשל יכולות שיכוך הכאבים שלו, ומצד שני – בשל תכונותיו היעילות בשיכוך דלקת. תכונות שהוכחו בלא מעט מחקרים.

בשורה התחתונה

אנחנו  רוצים את הטוב ביותר עבור חברינו ההולכים על ארבע ונעשה הכל כדי לשפר את חייהם ולהעניק להם חיים נטולי כאבים ודאגות, אנחנו נרצה להתמיד ולחפש בצורה אחראית את הטיפול שיביא תוצאות. חשוב תמיד לשים לבלא לטפל בכלב בתרופות המיועדות לבני אדם, שכן הן עלולות לגרום לתופעות חמורות.\. כל אמצעי טיפול, תרופה או תוסף מזון, חייבים להינתן לכלב בעצה אחת עם הווטרינר המטפל שלכם ולפי הנחיותיו.