טיפול בחרדה בכלבים

חרדה אינה עניין של מה בכך אצל בני אדם, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בכלב שלנו. אצל כלבים העניין מורכב אף יותר, שכן, בדומה לתינוקות שלנו, גם כלבים אינם מסוגלים לשתף אותנו בתחושותיהם ובמה שעובר עליהם. אולם (וגם זה, בדומה מאד להורות), כאחראים לבריאותם הפיזית והנפשית של הכלבים החיים לצידינו, עלינו מוטלת האחריות להתמודד עם הסיטואציה הבעייתית ולפתור אותה בדרך שתאפשר לכלב (ולנו, החיים לצידו) את איכות החיים הטובה המגיעה לו.

חרדה? פחד? פוביה? בואו נעשה מעט סדר במונחים השונים

הפחד הוא מצב המשלב בין האספקט הפסיכולוגי לאספקט הגופני והוא נגרם כתוצאה מהחשיפה לגירוי הנתפש כבעל פוטנציאל ל”סכנה”. תגובה לפחד היא תגובה חיונית להישרדותנו בכך שהפחד יגרום לנו להימנעות מפעולות או מדברים שעלולים לגרום לנו לפגיעה. בבעלי החיים פחד מעורר תגובה פיזית המכונה Fight or Flight – תגובה גופנית בה כל מערכות הגוף נכנסות למצב שיאפשר להן את התגובה המתאימה ביותר לאיום הממשי – התרחבות האישונים (על מנת לאפשר לבעל החיים ראיה משופרת של האיום שמולו, או, לחילופין, איתור נתיבי בריחה אפשריים), קצב הנשימה והדופק עולים (כדי לספק לשרירים דם עשיר בחמצן על מנת להילחם או לברוח במהירות), ואף הדם המוזרם אל כל שרירי הגוף מגבה את יכולתו של בעל החיים לבחור באחת משתי האפשרויות שעומדות בפניו – הלחימה באיום שנמצא לפניו או הימנעות מעימות ובריחה מהירה מהמקום.

החרדה גוררת עימה את התגובות הפיזיולוגית הזהות לתגובות שמפעילה תחושת הפחד, אבל, היא נחווית מתוך הציפייה לגירוי שעלול להיות פוטנציאלי כסכנה למרות שבפועל לא קיים פוטנציאל ממשי כזה. כדוגמה, נביא את חרדת נטישה (חרדה נפוצה המתעוררת כשהכלב מראה סימנים לפחד מעצם רעיון עזיבת בעליו והשארתו לבדו, על אף שהדבר בפועל אינו מסכן אותו) ואת החרדה מרעשים, שבפועל, אינם מהווים גורם של סכנה לכלב.

הפוביה מוגדרת כסוג של חרדה שנגרמת באופן העקבי ומגורם קבוע. למשל, חלק גדול מהכלבים סובלים מפוביה מרעמים, מפוביה מזיקוקים וכן הלאה.

כיצד מתבטאת חרדה בכלבים?

התופעות הפיזיולוגיות המעידות על חרדה בכלב דומות מאד לסימנים המעידים על תחושת הפחד, מכיוון שכזכור, ההבדל בין פחד לחרדה טמון בעצם קיומו הממשי של הגורם המאיים בסביבת הכלב.

הסימנים הראשוניים לחרדת כלבים עשויים להיות מרומזים, קלילים ולעיתים, יהיה לכם קל לפספס אותם. אם תהיו קשובים לכך, בשלבים הראשונים, תבחינו בהרחבת האישונים, בריור-יתר, בפיהוק, ואפילו, בליקוקים שהכלב מבצע באוויר. במצבי חרדה מתקדמים יותר, יופיעו תופעות כרעידות, אובדן שליטה על הסוגרים המתבטא במתן צואה או שתן בלתי רצוני, ביללות או נביחות, ובהתחבאות והימנעות מקרבה וממגע. לעיתים, חרדה עשויה להתבטא בהתנהגות המסתיימת בפציעת הכלב- ליקוק אובססיבי של אזורים בפרווה עד לגרימת קרחות אזוריות או פציעה עצמית, או פריצה בריצת אמוק הכוללת התנגשות בחפצים, פריצה לכביש ודריסה על ידי מכונית וכד’. כלבים מסוימים נוטים להקאה ולאכילה או שתייה אובססיביים בעת החרדה, אולם, רק לעיתים רחוקות אצל כלבים ביתיים תופיע תוקפנות מכוונת כתגובה לחרדה.

מהן הסיבות לכך כי כלב מסוים עלול לסבול מחרדות או מפוביות?

ראשית, נקדים ונאמר כי לא כל כלב סובל מהתנהגות חרדתית במהלך חייו. אולם, אם הכלב שלכם סובל ממנה, יכולים להיות לכך מספר גורמים אפשריים:

חוויות קשות ומפחידות בעברו של הכלב – זוהי סיטואציה שמרבית האנשים המאמצים כלבים מעמותות מכירים וחוו על בשרם. ההיסטוריה של הכלב שאומץ, לא בהכרח ידועה להם, וחוויות של הזנחה או התעללות שחווה הכלב לפני שהגיע אליהם (או אל העמותה) עלולות לצוף אצל הכלב ולהוות טריגר להתנהגות חרדתית.

היעדר חשיפה נכונה בשלבי חייו המוקדמים של הכלב – כל מאלף יאמר לכם כי חשוב מאד לחשוף את הגור לרעשים, לתנועת אנשים ומכוניות, לסוגים שונים של אנשים וכן הלאה. מאידך, מרבית הווטרינרים (בעיקר, בני הדור הוותיק יותר) ימליצו שלא להוציא את הגור החוצה, לפחות עד תום סבב החיסונים הראשון, על מנת שלא לסכן אותו במחלות מדבקות שונות, דבר שעלול לגרום לכך שהגור לא יזכה להרגלה ולחשיפה שתפחתנה את הסיכונים להתפתחותן של חרדות מסוגים שונים.

נטייה גנטית (נטייה גזעית או משפחתית) – קיימים גזעי כלבים ספציפיים הנחשבים כ”מועדים” יותר לפיתוח חרדות מגזעים אחרים, זאת, מאחר והנטייה להתנהגות החרדתית, מזוהה, במקרים רבים, כתורשתית.

בעיות ומגבלות רפואיות פיזיות ומנטאליות – כאבים או תחושות גופניות לא טובות מהוות גורם המגביר את רגישותו של הכלב למצבי חרדה. גם ירידה ביכולותיו הקוגניטיביות של הכלב הקשיש עלולות להוות זרז להתנהגות חרדתית, גם בכלבים שלא הפגינו התנהגויות חרדתיות בעת היותם גורים.

כיצד להגיב כשהכלב סובל מחרדה?

בראש ובראשונה, יש לוודא, כי, בשום מצב, הכלב לא יהיה במצב שבו יהיה מסוגל לפגוע בעצמו או לגרום לעצמו נזק כלשהו. במידה ואתם יודעים על קיומו של אירוע מתוכנן שגורם לטריגר של חרדה אצל כלבכם, (זיקוקים של יום העצמאות או סופת רעמים, למשל) הקפידו להכניס את הכלב לחדר סגור, בטוח ומוגן, עד חלוף הסכנה. חשוב גם לוודא שאין לכלב גישה לחלונות זכוכית או למרפסות, שכן, לא מעט כלבים השרויים בחרדה עלולים לנסות ולהימלט דרכם בעת התקף אמוק. דאגו גם לשבב את יקירכם בשבב הרשום על שמכם ונושא את פרטיכם העדכניים, בנוסף, מומלץ להוסיף לשבב גם אמצעי זיהוי שהוא פשוט יותר, כתג המכיל את שם הכלב ומספר הטלפון שלכם, למקרה של בריחה מתוך חרדה.

נסו להיות ערניים ביותר לסימני החרדה שאתם הזכרנו קודם. מאחר וכל כלב מראה סימני חרדה שונים, לא ניתן לקבוע, באופן כוללני, כי כלב בתחילת חרדה מתנהג X או עושה Y. היו קשובים והכירו את כלבכם ונסו לזהות את החרדה כבר בסימניה הראשוניים, עדינים וקשים לקליטה ככל שיהיו. זאת, מכיוון שאפקטיבי בהרבה יותר למנוע את אירוע החרדה כבר בשלביו הראשונים, מאשר לנסות לטפל בו בעת התרחשותו.

בשורה התחתונה

כאשר המדובר ברמות חרדה חמורות עד כדי סיכון לנזק עצמי או בחרדה מתמשכת (פוביה), הדבר פוגם באיכות חייו של הכלב, אבל גם של האנשים החיים לצידו. במקרים כאלה, יתעורר הצורך בייעוץ של גורם מקצועי – מאלף, או מומחה לטיפול התנהגותי. בחלק מהמקרים, ימליץ הווטרינר על טיפול תרופתי או על טיפול ב-CBD לכלבים, אשר לא מעט מחקרים הוכיחו את יעילותו הרבה בטיפול בכלבים הלוקים בחרדה. שאלו את הוטרינר/ית שלכם על טיפול באמצעות CBD.