פיברומיאלגיה היא מצב כרוני ארוך טווח הגורם לכאב בשרירים ובעצמות (כאבי שרירים ושלד), רגישות באזורי גוף מסוימים, עייפות כללית מתמשכת, הפרעות שינה והפרעות קוגניטיביות נוספות. פיברומיאלגיה עלולה להיות קשה לאבחון אפילו עבור אנשי המקצוע העוסקים בתחום הבריאות מכיוון שהסימפטומים שלה יכולים להזכיר סימפטומים של מצבי בריאות אחרים וכיום אין בדיקות המסוגלות לאשר את האבחנה בצורה חד משמעית. כתוצאה מכך, הפיברומיאלגיה מאובחנת לעיתים קרובות בצורה שגויה. בעבר אף חלק גדול מהמומחים בתחום הבריאות פקפקו בקיומה של מחלת הפיברומיאלגיה כתופעה אמיתית, אולם כיום חלק מהסטיגמה שאפפה את הפיברו’ כמחלה פסיכוסומאטית-נפשית נעלמה, ומדענים ואנשי רפואה כבר אינם מתכחשים לקיומה. אולם, יחד עם זאת, הפיברומיאלגיה, כבעיה בריאותית לכשעצמה, עדיין נחשבת כמאתגרת לטיפול.
תסמיני הפיברומיאלגיה
פיברומיאלגיה גורמת למה שמכונה כעת “אזורי כאב”. חלק מהאזורים הללו חופפים למה שכונה בעבר אזורי רגישות שנקראו “Trigger points” או “Tender points”. כאב באזורים אלה הנובע מפיברו’ ירגיש עמום ועקבי. הרופא שלכם ישקול את האופציה של פיברומיאלגיה אם אתם חווים כאבי שרירים ושלד ב-4 מתוך 5 אזורי הכאב המתוארים בקריטריונים לאבחון פיברומיאלגיה משנת 2016. בפרוטוקול אבחון זה, אגב, הכאב מכונה “כאב מרובה אזורים” (Multisite pain), וזאת, בניגוד להגדרת הקריטריונים לאבחון פיברומיאלגיה משנת 1990, המתייחסת ל”כאב כרוני מפושט” (Chronic widespread pain).
תהליך האבחון הנוכחי מתמקד בתחומי כאבי בשרירים והשלד וחומרת הכאב, בניגוד לשימת הדגש על משך הכאב, הגורם שהיווה בעבר את אחד מהקריטריונים העיקריים לאבחון פיברומיאלגיה.
תסמינים אחרים של פיברומיאלגיה כוללים עייפות, בעיות שינה, שינה לפרקי זמן ארוכים ללא תחושת מנוחה (שינה שאינה משקמת), כאבי ראש, דיכאון, חרדה, בעיות מיקוד או פיזור דעת,
רגישות, התכווצויות או כאב עמום בבטן התחתונה, עיניים יבשות ובעיות בשלפוחית השתן.
אצל אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה, המוח והעצבים עלולים לפרש לא נכון אותות כאב נורמליים או להגיב להם יתר על המידה. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בחוסר איזון כימי במוח או חריגה בגנגליון השורש הגבי (Dorsal root ganglia) המשפיעים על רגישות אזור הכאב המרכזי שבמוח. בנוסף לכך, פיברומיאלגיה עלולה גם להשפיע על הרגשות ורמות האנרגיה של הסובלים ממנה.
ערפל פיברומיאלגיה
אחד מתסמיניה המובהקים של הפיברומיאלגיה הוא התופעה המכונה “ערפל פיברו” (Fibro Fog) והוא מאופיין בקשיים בזיכרון ובריכוז וקשיים לשמור על ערנות. ממחקר משנת 2015 שפורסם ב-Rheumatology International, עולה, כי חלק מהאנשים הסובלים מפיברומיאלגיה מתייחסים אל הערפל הנפשי בפיברומיאלגיה כאל טרדה גדולה יותר מאשר הכאבים הפיזיים המלווים את המחלה.
תסמיני הפיברומיאלגיה אצל נשים ואצל גברים
תסמיני הפיברומיאלגיה, בדרך כלל, חמורים יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. נשים הסובלות מפיברו’ סובלות מכאב מפושט יותר, תסמיני תסמונת מעי רגיז (IBS – irritable bowel syndrome)ועייפות בוקר יותר מאשר הגברים הסובלים מפיברו’. גם מחזורים כואבים נחשבים כתופעה שכיחה למדי.
גיל המעבר אף הוא עלול להחמיר את מצב הפיברומיאלגיה ומה שמסבך לא מעט את הדברים היא העובדה כי חלק מהתסמינים של גיל המעבר זהים לתסמינים של הפיברומיאלגיה ולכן קשה מאד להבדיל ביניהם ולייחס כל תסמין לסיבה האמיתית לגורם שלו.
גם גברים סובלים מפיברומיאלגיה, יחד עם זאת, הם עלולים להישאר כלא מאובחנים מכיוון שהפיברו’ בעיקרה עדיין נתפשת כ”מחלה נשית”. חלק מהסטיגמה והקושי באבחון מדויק נובעים מהציפייה של החברה שגברים הסובלים מכאב צריכים “להיות גברים” ולהתמודד עם הכאב ולכן אותם גברים שכן מתלוננים באוזני הרופא עלולים לעמוד במצב של מבוכה ובסיכון שתלונותיהם שלהם תזכינה להתייחסות רצינית.
אבל הנה נתון מעודד – הסטטיסטיקה מורה כי ככל שפרוטוקול האבחון של 2016 מיושם באופן נרחב יותר, יותר גברים זוכים באבחנה מדויקת לפיברו’.
מה גורם לפיברומיאלגיה?
אם אתם רוצים את המידע בגרסתו הקצרה – לאמיתו של דבר, אנשי מקצוע וחוקרים אינם מסוגלים להניח את האצבע בוודאות ולומר ” X גורם לפיברומיאלגיה”. בגרסה הארוכה יותר – מחקרים שונים שנעשו בתחום, פיתחו לא מעט תיאוריות, הכוללות את הנטייה הגנטית (מאפיינים תורשתיים) שאותה מפעיל טריגר (או קבוצת טריגרים), שביניהם זיהום, טראומה ו / או מתח.
זיהומים – מחלות-עבר עלולות להוות טריגר לפיברומיאלגיה ו / או להחמיר את הסימפטומים שלה. לשפעת, דלקת ריאות, זיהומים במערכת העיכול (כדוגמת אלו הנגרמים ע”י חיידקי הסלמונלה וה-Shigella) ולנגיף אפשטיין-בר יש קשרים אופציונאליים לפיברומיאלגיה.
גנטיקה – פיברומיאלגיה מופיעה, לרוב, במשפחות. כך שאם יש לכם בן משפחה שמתמודד עימה, אתם נמצאים בסיכון גבוה יותר מאנשים אחרים לפתח פיברו’. חוקרים גם חושבים כי מוטציות-גנטיות מסוימות עשויות לשחק תפקיד בתחום, והם גם בודדו וזיהו כמה גנים אפשריים שמשפיעים על העברת אותות הכאב הכימיים בין תאי העצב, אבל, כאמור, מדובר בתאוריות ובשום דבר ממשי.
טראומה – אנשים שעברו טראומה פיזית או רגשית קשה עלולים לפתח פיברומיאלגיה. המצב, במקור, קושר להפרעת הדחק הפוסט-טראומטית (PTSD).
לחץ – בדומה לטראומה, מתח עלול לגרום להשפעות ארוכות-טווח על הגוף. מתח מקושר גם לשינויים ההורמונאליים שעלולים לתרום להופעת פיברומיאלגיה או להחמרתה.
כאבי הפיברומיאלגיה – החוקרים אינם מצליחים לרדת לסיבת האופי הנרחב הכרוני של כאבי הפיברומיאלגיה. אחת מהתיאוריות גורסת כי המוח מוריד את סף הגירוי לכאב, ולכן, אירועים שלא היו כואבים לפני כן, הופכים לכואבים מאד. תיאוריה אחרת טוענת כי העצבים מגיבים בצורה מוגזמת ויתר על המידה לאותות הכאב, כך שהם הופכים לרגישים בהרבה יותר, עד לנקודה שבה הם גורמים לכאב “מיותר” או “מוגזם”.
בשורה התחתונה – איך מטפלים בפיברומיאלגיה?
שוב, אתם רוצים את התשובה הקצרה או הארוכה?
התשובה הקצרה אומרת, שבשל החוסר במידע, לא באמת מטפלים בפיברומיאלגיה עצמה, אלא רק בסימפטומים שלה.
התשובה הארוכה יותר היא שיש לא מעט דרכי התמודדות עם התסמינים של פיברומיאלגיה, כולל שינוי תזונה, הקפדה על פעילות גופנית סדירה ומוכוונת, הקפדה על משקל תקין, טיפולים נפשיים, תרופות משככות כאבים, נוגדי דיכאון או תרופות נוגדות פרכוסים, כולל… להמשיך? או שהבנתם כבר שלרפואה הקונבנציונאלית, כיום, אין תרופה אחת או טיפול ספציפי בודד שמאפשרים לה להקל על כל התסמינים של פיברו’.
יחד עם זאת, בשנים האחרונות, ה-CBD, בשל תכונותיו השונות, הפך לאופציה ממשית עבור מרבית החולים בפיברומיאלגיה, וזאת, בשל מחקרים רבים המוכיחים את יכולותיו לטפל במספר תסמיני פיברומיאלגיה (גם אם לא בכולם), במקביל.
מחקרים הקשורים ל-CBD ופיברומיאלגיה:
ציוני הבריאות הנפשית שלהם היתה מעט גבוהה יותר מאלה שאינם צרכו קנאביס.