פציעות ספורט – איך CBD יכול לעזור?

גורמי פציעות ספורט

בגיליון מספר 8 (שהתפרסם דצמבר 2020) של ירחון הוועד האולימפי בישראל, פורסמה כתבה בשם ” הרץ הצעיר – תקציר של נייר עמדה בין-לאומי”. בין שאר הדברים המעניינים שנכתבו בכתבה ובגיליון בכלל, הופיעה הפסקה הבאה (ציטוט מדויק, מאחר והמדובר בנייר עמדה, אנחנו מביאים את הפסקה ככתבה וכלשונה):

“גורמי סיכון לפציעה/תחלואה ברצים צעירים

כמו בקרב מבוגרים, גם אצל בני נוער פציעות נגרמות משילוב של גורמים אינטרינזיים (פנימיים) ואקסטרינזיים (חיצוניים).

גורמים אינטרינזיים (פנימיים, הקשורים לגופו של הספורטאי):

במחקרים שונים נמצא שבנות היו בעלות סיכון מוגבר לפציעה – פ׳ -2.6 1.3 לעומת בנים, כמו גם להחלמה איטית יותר מפציעות. לא נראה כי גיל או דרגת התפתחות משפיעים על הסיכון לפציעה, וכן גם גובה ומשקל. לעומת זאת, BMI כן משפיע ובצורה שונה על בנים ובנות: בבנות, BMI נמוך מ-19 קג/מ² היה קשור בסיכון מוגבר של פ׳ 2.7 לשברי מאמץ לעומת אלו עם BM1 מעל 19 קג/מ². בבנים נצפתה תמונה הפוכה – לאלו עם bmi מעל 20 קג/מ² היה סיכון מוגבר פ׳ 7 לכאבי שוק מסוג Medial tibial stress syndrome, “Shin splints”) MTSS). גם פציעה קודמת נמצאה כגורם סיכון לפציעה חוזרת, עם סיכון יחסי של 9-1.2 במחקרים השונים, לעומת ספורטאים שלא נפצעו בעבר. ישנן עדויות מוגבלות לכך שזווית שריר הארבעה-ראשי (“Q angle”) מעל 20 מעלות, או הבדל בין אורך רגליים של 1.5 ס”מ ומעלה, מגבירים סיכוני פציעה. ישנן גם עדויות מוגבלות לכך שהסיכון לשברי מאמץ עולה בקרב רצות עם אל-וסת ראשונית או רקע של התעמלות או ריקוד.

גורמים אקסטרינזיים (חיצוניים, הקשורים לסביבה ולאימונים):

ישנן עדויות מוגבלות בלבד בהיבט זה ונמצא סיכון מוגבר לפציעה בתנאים הבאים: אם קצב הצעדים הוא מתחת 165 לדקה, אם תקופת האימון קצרה מ-8 שבועות, בעת ריצה בגבעות, או אם אין גיוון במרחקי הריצה באימונים. נפחי אימון גבוהים יותר נמצאו גם הם קשורים בסיכון מוגבר, ובאחד המחקרים נמצא כי בקרב רצים (בנים) שנפצעו נמדדו נפחי ריצה גבוהים יותר – 27 ק”מ לשבוע, לעומת 22 ק”מ לשבוע ברצים שלא נפצעו. בקרב בנות לא נמצא קשר כזה. משטח הריצה לא נמצא כקשור לסיכון לפציעה, ולגבי סוג הנעליים או טכניקת הנחיתה על כף הרגל (Midfoot/Heel strike וכדומה) – אין מידע.”

על הקשר בין סוג הספורט לבין הפציעות הנפוצות בו

סוגי הספורט השונים, באופן טבעי, יהיו מאופיינים בפציעות שכיחות שונות. למשל, נוכל להבחין כי הפציעות המאפיינות ספורטאים-שחיינים, לרוב, תהיינה שייכות לסוגים הבאים – בעיות בכתף, “כתף שחיין” (Swimmer’s shoulder) או דלקת אמתחת רגל האווז (Pes Anserinus Bursitis) בחלק הפנימי-מדיאלי של הברך שמאפיינת במיוחד שחיינים השוחים שחיית חזה. הפציעות המאפיינות ספורטאים-אצנים ורוכבי אופניים תתרכזנה בעיקר בגפיים התחתונות ושם הן עלולות להתגלות כדלקת בגיד האכילס או ITBS – Lliotibial Band Syndrome (תסמונת הרצועה האיליוטיביאלית) – הסיבה השכיחה ביותר לכאב בצידן החיצוני של הברכיים. “מרפק טניס” (Lateral Epicondylitis) או “ברך קופץ” (Jumper’s Knee – Patellar Tendonitis) אף הן פציעות ספורט המרמזות על שכיחותן בקרב הספורטאים העוסקים בסוגי הספורט הספציפיים שעל שמם הן קרויות.

הטיפול בפציעות ספורט

מהדוגמאות לעיל, ניתן להבין בקלות, כי פציעות ספורט שכיחות בעת עיסוק בענפי הספורט השונים כדוגמת הריצה, השחייה, ענפי הספורט העושים שימוש בכדור וכן הלאה, אולם, הסיבות (והנסיבות) שבגינן נגרמות פציעות הספורט משתנות מספורטאי לספורטאי ואף בין סוג ספורט אחד לאחר (למשל, בעיות בכפות הרגליים עלולות להיגרם משילוב פעילות ספורטיבית ברמת העצימות הבינונית או הגבוהה). חומרתן של הפגיעות עשויה להיות מוגדרת כ”קלה” (כמתיחת שריר), היא עלולה להיות כרונית (OVERUSE) ואף עשויה להגיע לכדי פגיעה קשה המלווה בנזק למבנים האנטומיים בגוף (כדוגמת קרע בגיד, שבר או אי -יציבות מפרקים).

כאשר מתייחסים לפציעות ספורט, ההתייחסות תכלול מספר פקטורים משמעותיים מתוכם -שלושה עיקריים: סוג הספורט שבו עוסק האדם, האיבר/ים הפגוע/ים ומהותו של מנגנון הפגיעה – באמצעות השאלה האם הטראומה הינה חדה/אקוטית או שמדובר בפגיעה כרונית / מיקרו-טראומה חוזרת, OVERUSE SYNDORM.

הגישה הטיפולית לפציעה ספציפית תושפע מהבנת מנגנון הפציעה, מהותה והחלק הפגוע – שריר, גיד, עצם, מפרק וכד’. בניגוד לעבר, כיום, לא כל פציעה מחייבת, אוטומטית, הפסקת הפעילות לגמרי. מה שכן, גם אם אתם חובבנים המתאמנים במסגרת מסודרת (חדר כושר, מתנ”ס מקומי וכיו”ב), חשוב מאד לידע איש מקצוע המתמחה בתחום הספורט הספציפי בדבר הפגיעה הקיימת ולהתייעץ עימו בנוגע לדרכי הטיפול בכוחות עצמכם, ו / או בנוגע לפניה לרופא המתמחה בפציעות ספורט. במקרים הקלים יותר, הרפואה האלטרנטיבית והמשלימה (באמצעות הומיאופתיה, דיקור סיני, שיאצו, טווינה, נטורופתיה, הומוטוקסיקולוגיה וגישות טיפול דומות) עשויות להציע הקלה לכאב, בעוד שבמקרים החמורים יותר הפתרון עשוי להגיע מצד הכירורגיה הקונבנציונאלית (למשל, במקרה של קרע בגיד).

בשורה התחתונה

פציעות ספורט עלולות לפגוש כל אחד מאיתנו, בין אם אנחנו עוסקים בספורט באופן מתוכנן ומתון, ובין אם אנחנו טיפה מגזימים ונסחפים לאימון-יתר. חשוב להצטייד באמצעים שמסוגלים להקל על כאבי השרירים והמפרקים באופן מקומי ומיידי, לדוגמה, שקיות ג’ל קרח, או קרם CBD (שיעילותו כגורם משכך דלקת הוכחה בלא מעט מחקרים, כמו זה, למשל ועוד), אולם, בד בבד עם זה, חשוב גם להיות ערני לסוג הכאב ומשכו ולא להזניח את חשיבות הפניה לרופא המתמחה בתחום פציעות הספורט.