אחרי שבת הזוג שלי ואני נפרדנו, החלטתי שאני רוצה להיות אב יחידני לכלבת לברדור לא פחות ממשוגעת. כמעט כל כלב מגיע עם השיגעונות שלו, ליידי די שלי פחדה מרעמים ורעשים חזקים וסבלה מאוד כל חורף, עד שהצלחתי למצוא לזה פתרון.
בת הזוג שלי לשעבר אף פעם לא רצתה כלב, למרות שאני תמיד רציתי אחד היא התעקשה שזה מלכלך ומגביל את החיים ובגלל זה היא אף פעם לא הסכימה. ביולי אחרי ששרדנו את כל תקופת הסגר והטירוף יחד החלטנו לפצל כוחות ואני החלטתי לרדוף אחרי חלום הילדות שלי ולאמץ חבר חדש לחיים.
אז באוגוסט 2020, באמצע תקופת הקורונה ובזמן שהמדינה יוצאת ונכנסת לסגרים ראיתי מודעת אימוץ בפייסבוק והתאהבתי באותו הרגע, כלבת לברדור בת שמונה חודשים שרק מחכה לאביר על הסוס הלבן שיבוא להוציא אותה מהמקלט…
אז באמת אני הייתי האביר הזה ובעקבות בינג’ שבו השלמתי את “הכתר” בנטפליקס, קראתי לה דיאנה (לפעמים כשבא לה היא עונה גם לשמות ליידי די או סתומי)
והיום אני לא בטוח מי אימץ את מי, אני אותה או היא אותי. היא נהייתה כמו איבר בגוף שלי, ישנה איתי כפיות במיטה, שוכבת על הרצפה במטבח כשאני מכין אוכל, באה איתי לכל בית קפה עם חברים ודוחפת את האף שלה כשאני נכנס לשירותים (אם היא לא מקבלת פרטיות כשהיא עושה את העניינים שלה, מסתבר שגם אני לא… עין תחת עין וזה…)
למי מכם שיש כלב/ה, מכיר את התחושה הזאת של להיות הורה לילד שלעולם לא יגדל.
הילדה שלי דוחפת כל דבר שהיא רואה לפה, הולכת להגיד לכל זר ברחוב שלום (פשוט דוחפת את האף הקר שלה לידיים של אנשים באמצע הרחוב), רוצה לשחק כל הזמן גם כשאני מנסה להתרכז במשהו אחר ובאופן כללי עושה כל שטות שעולה לה לראש.
אבל החלק הכי גרוע בלגדל צאצאית כלבה:
היא לא יודעת להגיד שקשה לה.
וזה מה שגומר אותי.
כי את ההתנהגויות הפחות רצויות שלה אני מתקן בעזרת מאלף והמון המון התמדה (למרות שלפעמים גם זה לא עוזר ואז כל מה שנשאר זה לצחוק על זה…) עדיין יש דברים שגם באילוף אני לא יכול להתמודד איתם, כי כנראה שלפני שהגברת הגיעה אליי הביתה ונהפכה בן ליל להיות הנסיכה מווילס, פחות שפר עליה המזל והיא חוותה טראומה אחת או שתיים שהשאירו אותה עם פחד קשה ממש מרעשים חזקים.
כל יום העצמאות, פורים או פשוט יום גשום בחורף, ה25 ק”ג של פרווה, פינוק ושומן רווי שלי הופכים לילדה מפוחדת ומבוהלת שלא רוצה לצאת מהבית ולא מגיבה לשום חיבוק או ליטוף שאני מנסה לתת לה כנחמה ואיך לעזאזל אפשר לראות את הילדה שלך סובלת ככה ואתה פשוט לא יודע איך לעזור לה.
אז חיפשתי וניסיתי כל מיני טיפולים ותרופות עד שבאחד משטוטי ברשת בחיפוש אחר פתרון קראתי מאמר באתר רפואי על שימוש בשמן CBD לטיפול בחרדה של כלבים.
ממה שאני הכרתי עד אותו רגע, קנאביס וחומריו הפעילים רעילים לבע”ח אבל אין מצב שאתר שמכבד את עצמו כמגזין רפואי ירשום דבר כזה חסר אחריות… אז עשיתי את המחקר שלי והתייעצתי עם הווטרינרית שלי ובאמת מסתבר שניתן לטפל בבע”ח עם שמן CBD.
אני לא רוצה שישמע כאילו אני מטיף ובטח לא רוצה שמישהו יקבל החלטות וטרינריות על סמך הטור שלי אבל מאז שהתחלנו להשתמש בשמן CBD אני ממש מרגיש שיפור בהתנהגות של דיאנה.. זה לא פתרון קסם אמנם והייתי צריך לנסות איתה כמה פעמים כדי להגיע למינון המדויק שיעזור לה וירגיע אותה אבל איזה אבן ירדה לי מהלב מאז… ימים של סופות כמו שהיו כאן עכשיו עברו לנו כל כך הרבה יותר רגוע וכבר ליידי די שלי לא עושה לי סערה בכוס תה מכל רעם (כוס תה כי היא בריטית הבנתם? צחוקים…) והיא באמת מרגישה לי הרבה יותר נינוחה כשיש בחוץ רעשים חזקים, הרעש החזק היחידי שלצערי היא עדיין מגיבה אליו עכשיו זה של השק אוכל נפתח כי מסתבר ששם של נסיכה בריטית לא מעלים תיאבון של לברדורית נהגת משאית.
הכלבים שלכם לא צריכים לסבול בחורף, ניתן להשיג את כל המוצרים מהכתבה כאן >>