מהו כאב עצבי בבעלי חיים

נושא ה”כאב” אצל בעלי החיים הוא עניין מורכב למדי, שכן, מצד אחד, מהבחינה הביולוגית, בני האדם-עצמם הם סוג של “בעל חיים”, ולכן, אך טבעי לנו, כי בעלי החיים האחרים, שאינם בני אדם, אף הם יחושו בכאב באופן ובצורה הדומים לאלה שלנו. מאידך, אין ספק, שבלא מעט אספקטים, בעלי חיים שונים מאד מאיתנו, ומערכת העצבים האנושית, האחראית על תחושות הכאב שאותה אנחנו חשים, היא שונה מזו של בעלי החיים האחרים.

האם בעלי החיים ובני האדם תופשים “כאב” באופן דומה?

האם (וכיצד) ניתן להוכיח כי בעלי החיים (אותם יצורים שרוח חיים באפם, אולם הם אינם מסוגלים לתקשר במילים) חשים, אף הם, בכאב?

כאב – מהו?

על מנת לענות על השאלות הללו, ראשית, יהיה עלינו להגדיר את המונח “כאב”. למעשה, ה”כאב”, בהגדרתו, הוא טווח מגוון ורחב של “חוויות” בלתי נעימות, בין אם הן פיזיות ובין אם הן רגשיות, המקושרות לנזק ממשי לרקמה כלשהי או לנזק עתידי פוטנציאלי בה. היכולת לרגישות לכאב והיכולת להגיב לכאב נחשבות כ”הכרחיות” להישרדות של כל יצור. כאב אמור לאותת לאדם או לבעל החיים – “קיימת כאן סכנה, עליך להתרחק ממנה, ולעשות זאת במהירות האפשרית!”. לולא עצם תחושות הכאב, לא הייתה עומד בפני כל יצור חי האופציה לצמצם פגיעה ברקמות גופם, או, לחילופין, לגונן על עצמם. זוהי הסיבה לכך, שבעלי חיים אשר נולדים, בשל מוטציה כלשהי, כשהם בעלי פגם כלשהו ביכולתם לחוש בכאב, נפצעים ביתר-קלות, ומרביתם – אף מתים בגילאים צעירים, טרם הגיעם לבגרות.

כיצד מועברים אותות הכאב?

כשמתרחש נזק ברקמה כלשהי (או, כאמור, כשקיים חשש לנזק כזה), גוף האדם / בעל החיים מפריש כימיקלים אשר נקלטים ע”י קולטני הכאב הקרויים “נוסיספטורים” (Nociceptor). הנוסיספטורים ממוקמים בקצות העצבים המצויים ברקמות העור, השרירים, המפרקים ובמרבית מהאיברים הפנימיים שבגוף. כאשר נקלט בנוסיספטורים המידע על קיום הכימיקל המשתחרר בעת הפגיעה, קולטני הכאב “מתרגמים” אותו לאות חשמלי עצבי שבתאי העצב. מסרים חשמליים אלו מועברים בעצבי חוט השדרה, כל הדרך, עד למרכזים האחראיים לכאב במוח.

אם כן, את המסלול אותו עושה הכאב בגוף, ניתן לחלק לשני חלקיו העיקריים – המיידי וראשון בהם מתייחס לקליטת גירוי באמצעות קולטני כאב, כשבעקבותיה של קליטה זו, מתרחשת תגובה רפלקסיבית. בשלב שלאחר מכן, מידע על הפגיעה עושה את דרכו ומגיע למוח, וזה – “ממקם” את הכאב שנגרם מבחינת מיקומו בגוף, ואומד את עוצמתו ואת רמת אי הנעימות שאותה גרם הגירוי.

מסלולי הכאב

חלקו הראשון של המסלול, הוא מדיד, אצל בני אדם ואצל בעלי חיים כאחד. ניתן, כדוגמה, להבחין בתגובות רפלקסיביות-אוטומטיות של רתיעה מהגירוי של הגורם המאיים. קולטני הכאב נמצאים אצל חלק גדול מסוגי וממשפחות בעלי חיים (כולל אצל חסרי חוליות), ובניסויים שונים, אצל חלק מהם, אף אובחנה תגובה אוטומטית ברפלקס, הדומה לזו שהמופיעה אצל בני אדם.

החלק השני, לעומת זאת, של מסלול הכאב, נחשב לסובייקטיבי, ולבלתי מדיד באופן ישיר, אפילו אצל בני האדם. זאת, מאחר והמדובר בפרשנות (האינטרפרטציה) הרגשית והמודעת לקלט של גירוי. אם ניקח, כדוגמה, יד שספגה כוויה, תגובה מיידית, כזו שאינה תלויה בפרשנותו של המוח, תהיה הרחקת היד ממקור החום. רק מאוחר יותר, מגיע תורו של המוח “לפענח” את שאירע וליצור תחושות של סבל / כאב.

וכאן, בעצם, מתחיל ההבדל הגדול בין כאב של בני אדם לכאב של בעלי חיים

מאחר ושבעלי חיים אינם מסוגלים לתקשר לנו את הפרשנות שלהם לתחושת הכאב, אחת מהדרכים המקובלות הנקוטות לצורך אומדן והערכת תחושת הכאב שהם חווים, היא באמצעות ניהול מעקב אחר התנהגותן. הרעיון העקרוני העומד מאחורי גישה זו, הוא החשיבה, כי אם בעל חיים מגיב בצורה המקבילה לזו בה מגיב בן אנוש, ככל הנראה, ניתן להניח כי הוא חש בכאב באופן הדומה לנו, בני האדם.

התיאוריה מול המציאות

אופן החשיבה המקובל, גורס, כי בכדי שבעל החיים יחוש בכאב באופן הדומה לזה שלנו, עליו להיות בעל מערכת העצבים המפותחת והקולטנים ה”מתאימים” לכך, בהתאם לכך, בעל החיים הסובל כאב עתיד להפגין שינויים התנהגותיים ופיזיולוגיים בשל הכאב, כמו גם להציג תגובות התואמות ירידה לגירוי הכאב, עם מתן משככי הכאבים.

כשבעל החיים ממעט באכילה, כשבהתנהגותו החברתית חל שינוי, כשהוא ממאן לעשות שימוש באיבר שנפגע, מסרב לתת לנו לגעת בו, מתרחק ונרתע מהאזור שבו חווה את הפגיעה, ומפגין עוד מגוון התנהגויות נוספות אחרות, נוכל להסיק כי הוא חש בכאב. בנוסף, מהבחינה הביולוגית, ישנם אף מדדים מדידים נוספים אותם ניתן לבדוק, כדוגמת שינויים בקצב הנשימה ובקלות הנשימה, שינויים החלים בלחץ הדם של בעל החיים שנפגע, כמו גם שחרור של הורמוני סטרס (עקה).

בסיכומו של דבר

מאחר שה”פרשנות” הניתנת לכאב הינה סובייקטיבית ועשויה להיות שונה אף בין מספר אנשים שונים, על אחת כמה וכמה, שיהיה קשה מאד לומר בוודאות כיצד פרשנות כזו מתרחשת ובאה לכדי ביטוי אצל בעלי החיים, לכן – נושא כאב עצבי בבעלי חיים (כמו גם נושא הכאב בכללותו אצל בעלי חיים) הוא מורכב למדי ועדיין – נחשב כשנוי במחלוקת, הן מסיבות הפיזיולוגית והן מהסיבות המוסריות והאתיות.